<h1>סמ"ק מצוריך סימן רכ"ד</h1>
<h2>דף יז.</h2>
לפסוק הדין על פי הרוב כדכתיב (שמות כ"ג) אחרי רבים להטות. (סנהדרין דף כ"ט) אבל אם אמר [אחד] איני יודע יוסיפו הדיינין שני דיינין אחרים ויהיו ארבעה והאחד שאמר איני יודע כמאן דליתיה דמיא). ודיני ממונות פותחין בין לזכות בין לחובה ומחזירין בין לזכות בין לחובה והכל מלמדין זכות וחובה ומי שלמד זכות חוזר ומלמד חובה ודנין בכל ביום וגומרין בלילה ודנין וגומרין בו ביום, ובירושלמי קאמר (סנהדרין פ"ד ה"ט) דפחות מבן עשרים דן דיני ממונות וגם גר וממזר דנים דיני ממונותב), ובמגילת סתרים דרבינו ניסים גאון אומר דאין דנין דיני ממונות בערב שבת מדרבנן מיהו עתה נהגו לדון מפני בטול מלמדי תינוקות, והאב ובנו והרב ותלמידו מונין להם כשנים ומתחיל מן הגדול בדיני ממונות. א) כדתנן פרק זה בורר (סנהדרין דף כ"ט) אחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינים ואמר רבי אבהו סוף פרק קמא דסנהדרין (דף י"ז) במוספין עושין בית דין שקול לכתחילה ופריך פשיטא — פ"ה דהא תנן פרק היו בודקין בהדיה (דף מ') וכמה מוסיפין שנים שנים — ומשני מהו דתימא האי דקאמר איני יודע כמאן דאיתא דמי ואי אמר טעמא שמעינן ליה — פ"ה אם מראה פנים לחובה ומראה פנים לזכות משום הכי מספקא ליה — קא משמע לן דכמאן דליתיה דמי ואי אמר טעמא לא שמעינן ליה, וצ"ע אם יהיה במושבם וישמע הדברים, עכ"ל סנהדרין. ב) מיהו יש לחלק ביניהם, ממזר דן אפילו כשירים כדמוכח פרק י' יוחסין (קידושין דף ע"ז) גבי מי שהוחזקו אבותיו וגר דווקא חבירו גר הוא דן אבל לא ישראל כדמוכח פרק מצות חליצה (דף ק"ב). וסומא בשתי עיניו לרבנן דן דיני ממונות אבל חולק עליהם רבי מאיר (סנהדרין דף ל"ד), וטעמא דרבי מאיר משום שנאמר (דברים כ"א) יהיה כל ריב וכל נגע מה ראיית נגעים שלא בסומין אף דינין שלא בסומין, עכ"ל ס"ג (מצות עשה סי' צ"ח). [עיין במצוה שלא להעיד רשע (מצוה רלה) בדין סומא]. [תוספות מספר המצות הגדול במצוה שופטים ושוטרים תתן לך (סי' צ"ז)].
<h2>דף לב.</h2>
לפסוק הדין על פי הרוב כדכתיב (שמות כ"ג) אחרי רבים להטות. (סנהדרין דף כ"ט) אבל אם אמר [אחד] איני יודע יוסיפו הדיינין שני דיינין אחרים ויהיו ארבעה והאחד שאמר איני יודע כמאן דליתיה דמיא). ודיני ממונות פותחין בין לזכות בין לחובה ומחזירין בין לזכות בין לחובה והכל מלמדין זכות וחובה ומי שלמד זכות חוזר ומלמד חובה ודנין בכל ביום וגומרין בלילה ודנין וגומרין בו ביום, ובירושלמי קאמר (סנהדרין פ"ד ה"ט) דפחות מבן עשרים דן דיני ממונות וגם גר וממזר דנים דיני ממונותב), ובמגילת סתרים דרבינו ניסים גאון אומר דאין דנין דיני ממונות בערב שבת מדרבנן מיהו עתה נהגו לדון מפני בטול מלמדי תינוקות, והאב ובנו והרב ותלמידו מונין להם כשנים ומתחיל מן הגדול בדיני ממונות. א) כדתנן פרק זה בורר (סנהדרין דף כ"ט) אחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינים ואמר רבי אבהו סוף פרק קמא דסנהדרין (דף י"ז) במוספין עושין בית דין שקול לכתחילה ופריך פשיטא — פ"ה דהא תנן פרק היו בודקין בהדיה (דף מ') וכמה מוסיפין שנים שנים — ומשני מהו דתימא האי דקאמר איני יודע כמאן דאיתא דמי ואי אמר טעמא שמעינן ליה — פ"ה אם מראה פנים לחובה ומראה פנים לזכות משום הכי מספקא ליה — קא משמע לן דכמאן דליתיה דמי ואי אמר טעמא לא שמעינן ליה, וצ"ע אם יהיה במושבם וישמע הדברים, עכ"ל סנהדרין. ב) מיהו יש לחלק ביניהם, ממזר דן אפילו כשירים כדמוכח פרק י' יוחסין (קידושין דף ע"ז) גבי מי שהוחזקו אבותיו וגר דווקא חבירו גר הוא דן אבל לא ישראל כדמוכח פרק מצות חליצה (דף ק"ב). וסומא בשתי עיניו לרבנן דן דיני ממונות אבל חולק עליהם רבי מאיר (סנהדרין דף ל"ד), וטעמא דרבי מאיר משום שנאמר (דברים כ"א) יהיה כל ריב וכל נגע מה ראיית נגעים שלא בסומין אף דינין שלא בסומין, עכ"ל ס"ג (מצות עשה סי' צ"ח). [עיין במצוה שלא להעיד רשע (מצוה רלה) בדין סומא]. [תוספות מספר המצות הגדול במצוה שופטים ושוטרים תתן לך (סי' צ"ז)].
